הערכה קלינית של הבליעה 

ההערכה קלינית של הבליעה מתחילה בבדיקת סדרת תיפקודים בסיסיים שכוללים:

• קואורדינציה וכח גס של שרירי הפנים, עם דגש על שרירי הלחיים והשפתיים

• תנועתיות, כח גס וקואורדינציה של הלשון

• תנועתיות החיך הרך וקיום "רפלקס הקאה"

• איכות הקול של הנבדק/ת

​

לאחר בדיקה זו, לרוב ינתנו לנבדק/ת מזון ושתיה בכמות קטנה על מנת להעריך את תפקוד מנגנון הבליעה. 

לצורך הערכת השלב הפומי של הבליעה הבודק/ת מציינ/ת את קצב הלעיסה של המזון, יעילות הלעיסה של המזון וריור או זליגת מזון דרך השפתיים. בתום הבליעה נוכחות שאריות של מזון בחלל הפה נבדקת גם היא. 

על מנת להעריך את השלב הלועי של הבליעה הבודק/ת שמים לב במהלך הבדיקה להופעה של שיעול, כחכוח או שינוי באיכות הקול, שעלולים להיות סימן לשאיפה (אספירציה). לעתים משולבת עם ההערכה הקלינית גם מדידת רוויון החמצן בדם כסמן עקיף לשאיפת מזון לריאות. 

​

לא ניתן להעריך את השלב הוושטי של הבליעה במהלך הערכה קלינית.