קשיי בליעה הנובעים מדמנציה, מחלת השטיון

מחלת השטיון, בלעז דמנציה, מתאפיינת בהתנוונות והרס הדרגתי של תאי המוח.

ישנם סוגים שונים של שטיון, השכיח שבהם היא מחלת האלצהיימר. הסובלים משטיון מאבדים בהדרגה את היכולת לבצע באופן עצמאי פעולות יום יומיות, את הזכרון קצר הטווח וארוך הטווח וכן יכולות קוגניטיביות שונות. 

מאפייני הפרעת הבליעה בשטיון הם עיכוב ניכר באתחול תהליך הבליעה. המטופל/ת יכול להחזיק את המזון בפה במשך דקות ארוכות מבלי לבלוע אותו. גם הקואורדינציה של תהליך הבליעה עצמו נפגעת, עם נטייה לשאיפת מזון במהלך הארוחות. מאפיין נוסף של דיספגיה בחולי דמנציה הוא הפרעות במנגנון הרעב והצמא. חולי שטיון רבים מאבדים את הדחף לאכול ולשתות. 

אנחנו זוכרים את אהבתם, אפילו כשהם כבר לא זוכרים

עממי

הפרעות בליעה במקור נוירוגני דורשות צוות פעולה רב תחומי שמטרתו ליצור את אסטרטגיית הטיפול  וההזנה המתאימה ביותר למטופל.

מומלץ שהצוות יכלול רופא/ה מומחית להפרעות בליעה, נוירולוג/ית, קלינאית תקשורת ותזונאית.

דרכי הטיפול בבעיות בליעה עקב דמנציה

הטיפול בדיספגיה בחולי דמנציה הוא מורכב. בשל הירידה התפקודית וקושי לשתף פעולה עם תירגולים לשיקום הבליעה, לרוב מבוצעת התאמת מרקמים על מנת להקטין את הסיכוי לשאיפת מזון בזמן הארוחות. דווקא בקבוצת חולים זו ישנה חשיבות רבה ליצירת אוירה מתאימה בזמן הארוחה, שכוללת בין היתר הימנעות מהסחות דעת כגון טלוויזיה, אכילה ליד שולחן עם כלים מתאימים ובמרקמים נוחים לאכילה על מנת לשפר את חוויית הארוחה למטופל/ת ולמטפל/ת. 

הפרעות בליעה ממקור נוירולוגי

יש ללחוץ על כל אחד לעמוד מידע מפורט