על זקנה והפרעות בליעה

רפלקס הבליעה הוא אחד המורכבים בגוף האדם. בתהליך הבליעה מעורבים לא פחות מ-50 שרירים שונים וחמישה עצבים. תהליך ההזדקנות כולל האטה וירידה ביעילות של תהליכים רבים בגופנו. ישנה ירידה בזכרון קצר הטווח, היחלשות והידלדלות של מסת השריר, ירידה בצפיפות העצמות, הפחתה באלסטיות של העור עם הופעת קמטים וגם הזדקנות של הלוע והגרון. 

מחקרים מראים כי גם תהליך הבליעה "מזדקן". חלק מהשינויים שחלים במנגנון הבליעה עם הזדקנותו היא האטה קלה ברפלקס, התכווצות חלשה יותר של שרירי הלוע, ירידה בתיאום (קואורדינציה) בין השרירים השונים שמשתתפים בבליעה, החלשות של השיניים ושרירי הלעיסה ועוד. 

ההידרדרות הצפויה ברפלקס הבליעה עקב זקנה  נקראת בכלליות "פרסביפאגיה" presbyphagia . זוהי אינה מוגדרת "מחלה" כפי שזקנה אינה מוגדרת מחלה. מדובר בתהליך טבעי המתרחש בגוף של כולנו. 

עם זאת, אנשים מבוגרים נוטים יותר לפתח הפרעות בליעה  שלא רק על רקע זקנה. מירב ההפרעות הנוירולוגיות שמתאפיינות בקשיי בליעה, כגון שבץ מוחי, מחלת פרקינסון, סוגי השטיון השונים ועוד, כולם שכיחים יותר בגיל המבוגר. גם מחלות קשות, כגון מחלת הסרטן, מחלת ריאות כרונית ועוד, אשר לכולן השפעה לרעה על תהליך הבליעה, שכיחות יותר בגיל המבוגר. 

הזיקנה היא בעצם

 חזרה שנייה לילדות

אריסטופאנס

הפרעות בליעה בגיל המבוגר היא תופעה שכיחה מאוד. כ-1/3 מהאנשים מעל גיל 65 מעידים שהם סובלים מקושי בבליעה במידה כלשהי.

מהי שבריריות וכיצד היא קשורה להפרעות בליעה? 

מרגע שמטופל/ת שברירי/ת פיתח/ה הפרעת בליעה, ישנה סכנה  להידרדרות נוספת במצבו/ה. הפרעת בליעה מעלה את הסיכון לפתח דלקות ריאה משאיפה וכן לסבול מתת תזונה והתייבשות. כל הגורמים הללו תורמים להחמרת השבריריות של המטופל. 
 

בנוסף, היכולת של המטופל/ת השברירי/ת להתמודד עם ההשלכות של קשיי בליעה, כגון אספירציות חוזרות הוא ירוד יותר, ואלו הם המטופלים שידרדרו במהרה אם לא יעברו הערכה של מנגנון הבליעה שלהם ויטופלו בהתאם. 
 

על כן ישנה חשיבות רבה לתת את הדעת על קשיי בליעה באנשים שבריריים, להתייעץ עם מומחה/ית להפרעות בליעה ולקבל המלצות מתאימות על מנת לשמר את מצבם עד כמה שניתן. נדיר ששבריריות היא תופעה הפיכה, אך יש דרכים להאיט אותה, בין אם על ידי פעילות גופנית מתונה, איזון מיטבי של מחלות הרקע וניהול שמרני ועדין של המטופל/ת.  

שבריריות היא מושג ערטילאי במידה מסוימת, וקשה לכמת אותה.ישנם מספר מדדים אוביקטיביים כגון קצב הליכה או חוזק האחיזה ביד (grip strength) שמרמזים על שבריריות. ישנם כאלו שמכמתים שבריריות לפי כמות וחמרת מחלות הרקע יחסית לגיל, וישנם כאלה שמתבססים על היכולות התפקודיות של המטופל/ת על מנת להסיק על מידת שבריריותו/ה על ידי תשאול המטופל/ת כמה הם סובלים מעייפות וחולשה ואיזו דרגה של פעילות הם מסוגלים לבצע. הערכה גריאטרית מקיפה תסייע להעריך את מידת השבריריות, ולהתכונן או לנסות למנוע הדרדרות נוספת. 

עם השנים, כאשר אנשים "צוברים" בעיות בריאותיות ומחלות רקע שונות, מערכות גופם נעשות פגיעות יותר. הגוף מאבד את ה"רזרבה" שלו. תהליך זה נקרא שבריריות. שבריריות, או frailty בלועזית, היא הנטייה של המטופל/ת להגיב בצורה קשה יותר למחלות שבאדם לא שברירי יביאו לתגובה קלה. המטופל/ת השברירי/ת עלול/ה לחוות נפילות, בלבול וירידה במצב ההכרה, הפרעות באיזון המלחים, כל אלו בגלל דלקת ריאות או דלקת בדרכי השתן. גם מערכות שלכאורה אינן קשורות לזרז הבסיסי להידרדרות עלולות להיפגע.
 

מנגנון הבליעה, עקב מורכבותו הרבה, נוטה להיפגע לעתים קרובות באנשים שבריריים אשר עוברים עקה בריאותית כגון זיהום, ניתוח וכדומה גם אם לכאורה אין סיבה שלפתע יפתחו הפרעת בליעה.

גם לאחר שהמטופל/ת השברירי/ת מחלימ/ה מהמחלה החריפה שהביאה להידרדרות, נדיר שהשיפור בתפקוד יחזור לאותה מידה שהיתה לפני המחלה החריפה. בדרך כלל המצב התפקודי של המטופל/ת השברירי/ת יהיה גרוע יותר, וכל אירוע חריף בעתיד  יתרום להדרדרות נוספת במצבו/ה. 
 

מהי סרקופניה וכיצד היא קשורה להפרעות בליעה?

ישנם גם מחקרים שמראים שמדובר למעשה במעגל איבה, שבה גם הסרקופניה עצמה מחלישה את שרירי הלוע וגורמת בעצמה להחמרה בתפקוד מנגנון הבליעה. 
 

הטיפול בסרקופניה מכוון בראש ובראשונה למניעה. מחקרים מדברים בשבח פעילות גופנית מתונה לצורך שימור מסת שריר. בנוסף, ישנה חשיבות לייעוץ דיאטנ/ית בהתאמת כלכלה עתירת חלבונים על מנת להאט את תהליך עיכול השרירים. ישנה חשיבות רבה גם להערכה וטיפול בהפרעות הבליעה הנלוות לסרקופניה על ידי מומחה/ית בליעה על מנת לשבור את מעגל האיבה שתורם להידרדרות מצב המטופל/ת. 

סרקופניה היא מצב של אבדן מסת שרירים משמעותית. מקור המילה משתי מילים לטיניות Sarcos = בשר ו-penia = חסר. אבדן מסת שריר היא תופעה טבעית כחלק מתהליך ההזדקנות, אך כאשר תופעה זו מואצת וחמורה במיוחד היא תיקרא סרקופניה. סרקופניה היא תופעה שאופיינית בגיל המבוגר, ועד 30% מהאנשים מעל גיל 60 לוקים בה בדרגת חומרה כזו או אחרת. סרקופניה מופיעה גם באנשים עם תת תזונה או אנשים הסובלים ממחלות שגורמות לשינוי בחילוף החמרים שלהם, לדוגמא מחלת הסרטן. תיתכן סרקופניה גם באנשים שאינם בתת משקל, ואף באנשים עם עודף משקל, אשר עקב מחלה סובלית מאבדן מסת שריר קריטית. 

מחקרים עדכניים מראים כי קיים קשר הדוק בין סרקופניה והפרעות בליעה. הפרעות בליעה עלולות לתרום להחמרה של סרקופניה מכיון שמטופלים המתקשים לבלוע יצרכו פחות קלוריות וגופם יתחיל לפרק את שרירי הגוף על מנת לקיים את עצמו. 

הפרעות בליעה ממקור נוירולוגי

יש ללחוץ על כל אחד לעמוד מידע מפורט