דרכי הזנה חלופיות
הפרעת בליעה קשה היא מצב מסכן חיים. חולשה קשה של שרירי הבליעה, אבדן רפלקס הבליעה, נטייה לשאיפות (אספירציות) המזון לעתים קרובות – כל אלו הם סימנים להפרעת בליעה קשה.
הפרעת בליעה קשה עלולה להביא עד לכדי פיתוח דלקות ריאה חוזרות או מחלת ריאות כרונית או חלילה לחנק (אספיקציה) ממזון. לעתים קרובות נלווית לה תת-תזונה אשר מחלישה את המטופל/ת עוד יותר.
במקרים בהם קיימת סכנה ברורה לחיי המטופל/ת מהזנה פומית (אכילה ושתייה דרך הפה) יש מקום לערוך דיון עם המטופל/ת ובני משפחתו/ה לגבי דרכי הזנה חלופיות.
בשלב המיידי בדרך כלל מוחדר צינור הזנה דרך האף עד הקיבה, שנקרא זונדה.
דרך צינור זה ניתן להזין את המטופל/ת בתמיסות מזון מוכנות ומותאמות למצב התזונתי.
נוכחות הזונדה באף לאורך זמן אינה נעימה ופוגעת באיכות החיים. עקב זאת, ובמידה ויש צפי לחוסר יכולת לאכול דרך הפה לאורך זמן (בדרך כלל יותר מ 4-6 שבועות) או לצמיתות, נהוג להחליף את הזונדה לצינור הזנה שמוחדר דרך דופן הבטן ישירות לקיבה.
צינור הזנה זה נקרא PEG או Percutaneous endoscopic gastrostomy.
PEG מוחדר בפעולה אנדוסקופית דרך הפה ומבוצעת על ידי גסטרואנטרולוג/ית.
במידה ולא ניתן להחדיר את צינור ההזנה בפעולה אנדוסקופית, יש לבצע זאת באמצעות ניתוח שנקרא גסטרוסטומיה. צינור הזנה מסוג זה נקרא גסטרוסטום.
ההחלטה לבחור בדרך הזנה חלופית היא מורכבת ולעתים קרובות נלווית אליה השלכות רגשיות משמעותיות. במידה ויש ספק לגבי הצורך בהזנה חליפית מומלץ להתייעץ עם רופא/ה מומחה/ית בהפרעות בליעה, לבצע הערכת בליעה מדוקדקת ולבחון האם אכן כל האפשרויות להזנה פומית מוצו.
הכנסת זונדה, PEG או גסטרוסטום היא פעולה הפיכה. לעתים המחלה בגינה נבחרה הזנה חלופית היא חשוכת מרפא והמטופל/ת לא יחזור/תחזור לאכול דרך הפה יותר לעולם. דוגמאות שכיחות למצבים כאלו הם שטיון או מחלות ניוון עצבי (neurodegenerative diseases) .
עם זאת, חשוב לזכור שלא כל המקרים הם כאלו! כלומר, ייתכן מצב שבו מטופל/ת לא יוכל/תוכל לקבל הזנה פומית לתקופה מסוימת, לדוגמא סביב ניתוח גדול, טיפולים כימותרפיים לגידול סרטני של הראש והצוואר או לאחר אירוע מוחי קשה, אך עם השיפור במצב הרפואי תפקודי הבליעה ישתפרו גם הם והיכולת להזנה פומית תחזור. יש חשיבות רבה למעקב על ידי מומחה או מומחית להפרעות בליעה במצבים כאלו על מנת לזהות את המצבים בהם ניתן לחדש הזנה פומית ועל מנת להדריך את המטופל/ת בתהליך שיקום הבליעה ולהשיב עד כמה שניתן את ההנאה שבאכילה ובשתייה.
ניתן וכדאי לערוך דיון עם המטופל/ת ובני משפחתם על ההשלכות האתיות של הזנה בדרך חלופית. ישנם מטופלים ומטופלות שאכילה ושתיה דרך הפה הם עבורם חלק מרכזי באיכות חיים, ולא מוכנים לוותר על ההנאה הזו גם במחיר של סיכון חייהם.
לעתים ישנם מטופלים ומטופלות שמחלתם חשוכת מרפא והם אינם מעוניינים בפעולות מאריכות חיים כגון הזנה בדרך חליפית. "אכילה ושתיה תוך הכרה בסיכון" (eating and drinking with accepted risk) היא החלטה שיש לבצעה לאחר דיון עם צוות רב מקצועי שכולל בדרך כלל גריאטר/ית או נוירולוג/ית, קלינאי/ת תקשורת, מומחה/ית בליעה, המטופל/ת ובני המשפחה. הצוות יפרוס בפני המטופל/ת את האפשרויות העומדות בפניו/ה ואת ההשלכות שלהן ויחד תתקבל ההחלטה המתאימה ביותר עבורו/ה.
סוגי הטיפולים להפרעות בליעה
יש ללחוץ על כל אחד לעמוד מידע מפורט
