שיתוק מיתר קול
מיתרי הקול בפעולה
הגרון שלנו מורכב משרירים, רצועות וסחוסים.
מיתרי הקול הימני והשמאלי נוטלים חלק פעיל ומרכזי בתפקוד הגרון.
בכל אחת מפעולות הגרון, הכוללות בליעה, נשימה ודיבור, מיתרי הקול נדרשים לפעול בצורה שונה.
אל מיתרי הקול מחוברים קבוצות של שרירים קטנטנים שתפקידם לקרב ולהרחיק בין מיתרי הקול, וגם למתוח ולהרפות אותם.
כאשר מיתרי הקול צמודים זה לזה לחלוטין, דרכי האויר חסומות ואין אפשרות לאויר לצאת מקנה הנשימה או להיכנס אליו. סגירה מוחלטת של מיתרי הקול מתרחשת בזמן בליעה, על מנת למנוע שאיפה (אספירציה) של מזון לקנה הנשימה.
כאשר אנו מדברים, מיתרי הקול נצמדים זה לזה בצורה שמאפשרת זרימת אויר מדודה וקצובה דרכם. זרימת אויר קצובה זו מייצרת גלי קול באויר הננשף.
כאשר אנו שואפים אויר פנימה, מיתרי הקול נפתחים לרווחה על מנת לאפשר לאויר להיכנס לקנה הנשימה ולהגיע לריאות.
הגרון בפעולה (סרטון וידאו)
מדוע מיתר קול מפסיק לנוע?
מיתר קול עלול להפסיק לנוע משתי סיבות מרכזיות :
1. שיתוק מיתר הקול: השרירים המניעים את מיתר הקול מפסיקים לקבל אותו מהעצב שמפעיל אותם. לדוגמא – העצב שמפעיל את שרירי הגרון נחתך בניתוח.
2. קיבוע מיתר הקול: השרירים המניעים את מיתר הקול אינם מסוגלים להניע את המיתר למרות שהאות לנוע מגיע מהעצב. לדוגמא – המפרק שמחבר בין מיתר הקול לסחוסי הגרון פצוע.
לא תמיד ניתן בהסתכלות לדעת האם חוסר התנועתיות של מיתר הקול נובעת כתוצאה משיתוק או מקיבוע המיתר, אך התוצאה הסופית של שני מצבים אלו היא שמיתר הקול לא נע. מבין שתי האפשרויות (שיתוק או קיבוע), שיתוק היא הסיבה השכיחה הרבה יותר להפרעה בתנועה של מיתר קול.
מה גורם לשיתוק מיתר קול?
העצב שמפעיל את שרירי הגרון נקרא ה"עצב החוזר" או באנגלית recurrent laryngeal nerve. יש שני עצבים כאלו, אחד מימין ואחראי על הפעלת שרירי הגרון מצד ימין, ואחד משמאל ואחראי על הפעלת שרירי הגרון שבצד השמאלי. עצבים אלו מתחילים את דרכם בגזע המוח וממשיכים במורד הצוואר. המהלך של העצב הימני והשמאלי שונה במעט אחד מהשני.
בצד ימין העצב מגיע ממש עד הכניסה לבית החזה, עושה "סיבוב פרסה" מסביב לעורק התת בריחי (העורק שמספק את הדם ליד ימין) ועולה בחזרה בצוואר מאחורי בלוטת התריס עד שהוא מגיע לגרון.
מצד שמאל העצב נכנס לתוך בית החזה ממש, ועושה את "סיבוב הפרסה" שלו מסביב לאבי העורקים, חוזר במעלה הצוואר מאחורי בלוטת התריס עד שנכנס לגרון.
פגיעה בכל נקודה לאורך העצב החוזר עלולה לגרום לשיתוק של מיתר הקול באותו הצד.
ניתוחים הם הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בעצב החוזר ולשיתוק מיתר קול. סוגי ניתוחים שבהם עלול להופיע שיתוק מיתר קול הם כריתת של בלוטת התריס, ניתוחים של עורק התרדמה, ניתוחים של עמוד השדרה הצווארי, וניתוחי וושט. גם ניתוחי לב וחזה עלולים לגרום לשיתוק במיתר הקול, אך רק מצד שמאל.
גם פעולות כגון הנשמה מלאכותית עלולות לגרום לשיתוק מיתר קול, אך לרוב מדובר בשיתוק זמני.
גידולים שמופיעים בסמוך למהלך של העצב ופולשים לתוכו או פציעות טראומטיות אחרות עלולים גם הם לגרום לשיתוק מיתר הקול.
Jkwchui – Based on drawing by Truth-seeker2004 CC BY-SA 3.0
Henry Vandyke Carter and one more author – Henry Gray (1918) Anatomy of the Human Body (See "Book" section below) Bartleby.com: Gray's Anatomy, Plate 505
מה ירגיש אדם עם שיתוק מיתר קול?
שיתוק מיתר קול חד צדדי יבוא לידי ביטוי בצורה אחרת משיתוק מיתר קול דו צדדי.
בשיתוק מיתר קול חד צדדי התלונות המרכזיות של המטופל/ת תהיינה צרידות וקושי בבליעה. זאת מכיוון שמיתרי הקול, שאמורים להיפגש בקו האמצע לצורך הפקת קול והגנה על קנה הנשימה מפני אספירציות, אינם מסוגלים להיסגר אחד כנגד השני בצורה טובה .
בשיתוק מיתר קול דו צדדי התלונה המרכזית תהיה קושי בנשימה, שלרוב תהיה מלווה בנשימה רעשנית (בלעז, סטרידור) עקב חוסר יכולת של מיתרי הקול להיפתח ולייצר רווח מספיק גדול בינהם על מנת לאפשר לאויר להיכנס לקנה הנשימה .
שיתוק מיתר קול דו צדדי – מיתרי הקול שניהם נמצאים סמוך לקו האמצע של הגרון, ולא מתרחקים זה מזה בזמן נשימה ועל כן לא מתאפשרת כניסת אויר מספקת לקנה הנשימה.
שיתוק מיתר קול חד צדדי (ימין) – בזמן דיבור מיתר הקול השמאלי נע לכיוון המיתר הימני (המשותק) אך המיתר הימני לא נע לכיוון המיתר השמאלי . בין שני המיתרים נותר רווח גדול והקול המופק הוא נשפני.
[מאחר והמצלמה מסתכלת על המיתרים מלמעלה, המיתר שבצד שמאל של התמונה הוא המיתר הימני, והמיתר שבצד ימין של התמונה הוא המיתר השמאלי. נקודת החיבור בין קדמת המיתרים נמצאת בתחתית התמונה]
המנח של מיתרי הקול בדיבור, בליעה ונשימה בשלושה מצבים -
מצב תקין, שיתוק חד צדדי ושיתוק דו צדדי.
האם ניתן להחלים משיתוק מיתר קול?
משך הזמן ששיתוק מיתר קול נמשך תלוי בסיבה להיווצרותו.
אם שיתוק מיתר הקול נגרם כתוצאה מתהליך בלתי הפיך, לדוגמא מחיתוך שלם של העצב שמעצבב את שרירי הגרון או מגידול סרטני שפלש לתוך העצב, הרי שמדובר בשיתוק קבוע ובלתי הפיך. עם זאת, ישנם מקרים רבים שהעצב החוזר נפגע באופן זמני, בין אם כתוצאה מפציעה קלה בניתוח ובין אם כתוצאה מזיהום ויראלי. במקרים אלו, ישנו סיכוי גבוה להחלמה עצמונית של העצב תוך מספר שבועות עד חודשים.
נהוג להמתין שנה מפציעה של עצב, במהלכה הוא עשוי להתאושש, לפני שהמתייחסים לשיתוק כ"קבוע".
הצפי לשיקום עצמוני של העצב הוא חשוב, שכן שיטות הטיפול בשיתוק זמני ושיתוק קבוע הן שונות.
